אף אחד הוא לא אני - היא סדרת רשת שנכתבה עם שותפה ליצירה בשם נעמה זלצמן. הסדרה נכתבה כחלק מפסטיבל גשר שביקש לכתוב יצירות העוסקות או משלבות נוער עם מרכים מיוחדים. הסדרה שכתבנו וכללה שמונה פרקים זכתה בתקציב להפקת פיילוט שזכה לאחר מכן במקום הראשון בפסטיבל. מצורף לכם לינק לצפייה בפרק הפיילוט - הסדרה נכתבה בהמון רגישות ,הבנה ואהבה לנושא ולעולם היצירה. השחקנית הראשית היא תמר - ילדה עם צרכים מיוחדים. ביים רוני ניניו. אני כתבתי והפקתי.

לכל סיפור יש את המנוע הקטן הזה שהוציא אותו לדרך... שלומי מושקוביץ מורי ורבי קרא לזה "תפוח אדמה לוהט". הנה הקרטושקה של אוגי סתיו 1989- מימי לדפנה יש היום יום הולדת ורק לכבודה הוצאנו מהמחסן מתחת לסדינים מאובקים את מימי, המיני ואן שלנו, זאת שקנינו בקיץ האחרון של הלימודים מכסף שחסכנו מעבודה במטע השקדים, יחד עם עבודת לילה במפעל הגבינות המסריחות של גיורא. ארבעתנו מחכים לה, לדפנה היפה, תיכף היא תרד לבושה כהרגלה שמלה. זה כבר חצי שנה שדפנה חולקת דירה קטנה עם בחור שאוהב אותה אהבה כול כ

גִדְעוֹן בֶּן שִׁמְעוֹן יוֹשֵׁב בַּחוֹרְשָׁה הָאֲדָמָה קְעָרָה לוֹ כִּסֵּא הוּא שָׁעוּן עַל גֶּזַע עֵץ וּמְחַכֶּה מֵעֵבֶר לַשְּׁבִיל שָׁם בֵּיתָהּ הַדֶּלֶת סְגוּרָה אֵין לָהּ כֹּחוֹת לָרוּחוֹת הִיא אָמְרָה זֶה רַק מִבַּחוּץ הִיא נִרְאֵית לוֹ שְׁלֵמָה מִבִּפְנִים רַק אֲבַק שֶׁל קִנְאָה אַךְ גִּדְעוֹן חִכָּה נְשֹׁרֶת עָלִים מֵעַל רֹאשׁוֹ כְּחוּפָּה הוּא יָשַׁב מוּל בֵּיתָהּ וְכָתַב לָהּ שִׁירִים שֶׁל אַהֲבָה מִלָּה אֶל מִלָּה קִפֵּל לָאֲדָמָה הָאוֹתִיּוֹת הִכּוּ שׁוֹרָשִׁים נִי

ת'שמעו סיפור! חלק 1 אני מוודא שכולם ברכבים, מאחלת להם נסיעה טובה ומסמנת לנהג שייסע. זהו, מכאן כולם לשדה התעופה, הביתה, למשפחה, לשינה טובה וחזרה לשגרה. אני נשארת כאן. שארית של ההפקה. עוד יומיים צפופים של סידורים, לקשור לכולם את השרוכים. השעה כמעט שש בערב. הרוח מתחילה להזיז את העצים. עצי יהושוע מתגלגלים ערומים על חולות המוהבי, התפאורה שוכבת מקופלת על האדמה. דממה. אני מעבירה מבט אחרון ונכנסת לוואן של אלי. רק הוא ואני. "בא לך על החדש של יגאל בשן?" הוא שואל אותי. "יש ליגאל בשן חדש

רותי נולדה באירופה. אבא שלה הוא דיפלומט מכובד ואימא שלה היא אשתו. רותי היא בת יחידה. נסיכה. והיא גרה בדירה לבדה בדירה של רותי יש מרפסת קטנה עם מסדרון שהוא בעצם סלון. ובפינה הרחוקה איפה שאני בקושי רואה יש טלוויזיה קטנה. בכול ערב באים לרותי חברים הם משמיעים קולות שמחים. רעשים של בקבוקים. רותי הולכת וחוזרת מתיישבת וצוחקת, ואני מתרגשת. שכולם כבר הולכים ורותי נשארת לבדה אני נהיית קצת עצובה. רותי אוהבת גלידה. היא אוכלת אותה ישר מהקופסא כשהיא ע

גלוריה ועמנואל דרדן עברו לדירה חדשה בבניין ליד העירייה. זה כבר כמה ימים, אולי שבועות, לכול היותר חודשים בודדים שהארגזים מונחים סגורים בחדרים. בקודקודי הקירות סומנו נקודות. כאן, כאן וגם כאן יתלו התמונות, נופים דהויים של מקומות רחוקים. בפינה העליונה תתלה המראה, לידה תעמוד התיבה. מפתחות, מסמרים, שקיות ריקות ומעטפות בלי בשורות.

פרק ראשון מספר הביכורים שלי פרק 1 הברד שירד יומיים בלי הפסקה סגר על המושבה והכריח אותנו להיות משפחה. תנור הנפט דלק בסלון, עליו הניחה סימונה קליפות לימון שיסתירו מעט את ריח הנפט שהתערבב בריח הלפת והחיטה שהיא בישלה. בין המטבח לחדר הכביסה סימונה ישבה וגיהצה כול מפית, תחתון וגופיה כאילו הם הולכים עכשיו לתצוגה ולא עומדים להיזרק מחר שוב לסל הכביסה. ליידה בתוך כורסא עטוף חלוק פרווה ישב אבא שלי אלי, בוהה בטלוויזיה שכבר שעה שידרה את הכתובית "סליחה תקלה". "תראי תראי את זה מונה, איזו